לקות למידה חברתית

לקות למידה חברתית, ילד עצוב, בודד, הפרעות קשב וריכוז, ADHD, בדידותמאת: ד"ר זיוה שגיא

הלקות החברתית היא שילוב של שני היבטים: נוירולוגיים- מולדים ונלמדים. הסימנים הראשונים של הלקות עלולים להופיע כבר בגן חובה או אפילו לפני, התקופה שבה מתחילות להיווצר חברויות בין הילדים. אצל חלק, הסימנים יופיעו רק עם כניסתם לבית הספר, כאשר יצטרכו ליצור חברויות חדשות, לשחק עם ילדים בהפסקות, ללכת לחוגים, לתנועות נוער וכד'. הלקויות הללו ילוו אותם לרוב גם בגיל ההתבגרות, ולעתים גם בבגרותם.

הלקות החברתית מתבטאת לרוב בהתרחקות וניתוק מהחברה, נידוי מצד בני גילם של הילדים, סימון הילד כחלש/אלים/מפריע/מציק, הילדים לא מבינים אותם ואף לועגים להם ועוד. התנהגות הילדים והסביבה גורמת לפגיעה בדימוי העצמי ובערך העצמי של הילדים. מצבים אלו גרמים, גם סבל רב להורים.

לרוב, נמצא שילדים בעלי לקות למידה חברתית מגיעים מארבע קבוצות עיקריות, ביניהן:

1. ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביים או אימפולסיביים וילדים בעלי התנהגות מרדנית (ODD)

2. ילדים עם תסמונת אספרגר

3. ילדים הסובלים מלקויות למידה

4. ילדים עם תסמונות שונות שקשורות לבעיות בתקשורת, מגבלות חושיות או קוגניטיביות.

למרות שיכולותיהם השכליות תקינות, הם אינם מצליחים להשתלב בחברה, וזאת למרות רצונם העז להשתייך לקבוצת השווים. הם חווים כישלונות, בזה אחר זה, נפגעים ונותרים לבד, ולכן ביטחונם העצמי יורד ואיכות חייהם נפגעת.

לעתים, דווקא ילדים המצויים בקבוצות אלו, יהיו הילדים המובילים, הסוחפים והאהובים בחברה, בעקבות חוזק כלשהו כמו חוש הומור, יכולות גופניות, שנינות ועוד, אולם גם על מנהיגות זו הם עלולים לשלם את המחיר בכך שינהלו הרבה קונפליקטים לצורך שליטה, לפעמים הם ישתמשו בכוח "המנהיג" שימוש שלילי שידביק להם את תואר ה"ליצן", מציק, "פושע", ועוד. המעבר ממנהיג חיובי למנהיג שלילי יכול להיות מהיר ולא ברור אפילו לילד עצמו. הפחד שלהם לאבד את מקומם במרכז העניינים יוביל אותם במקרים רבים לקבלת החלטות מוטעות ומסוכנות ויהפוך את הכוח שלהם לנקודת שבר וסיכון.

מחשבות שליליות אוטומטיות

לילדים עם לקות למידה חברתית יש נטייה גדולה יותר למחשבות שליליות אוטומטיות, מאחר והם חווים הרבה כישלונות בחיי היום יום. הכישלונות מביאים עימם תחושת ערך עצמי נמוך. הערך העצמי הוא אחד הגורמים המשמעותיים בהתפתחות האדם, כאשר הצורך לחוש בעל ערך מניע את כלל בני האדם לעשות כמעט כל דבר בחיים, על מנת לחוש בעל ערך שוב ושוב.

בהיעדר אדם מבוגר שיספק חיזוקים חיוביים ויעזור לילד לחוש כבעל ערך ולהירגע כאשר הוא נסער, הילד מפתח מחשבות שליליות אוטומטיות ותפיסת העולם כמקום רע. כאשר הילד מקבל את התמיכה והחיזוקים החיוביים, נבנית אצלו תחושת ערך עצמי, אשר עוזרת בגיבוש הזהות שלו כאדם חיובי, המכיל ומקבל את הסביבה.

לרוע המזל, לילדים עם לקויות שונות או עם הפרעות קשב, רוב האינטראקציה שלהם במהלך היום (הורים, גננות, מורים וכד') היא שלילית. הם ננזפים, חווים ביקורת קשה, כעס מצד המבוגרים ועוד.

אצל כל אדם, מתגבשת הזהות בזכות שני גורמים עיקריים: אמביציה, שהיא השאיפה לחוות הצלחה והשיגים טובים, והתפתחות האידיאליים והערכים. האמביציה נבנית מעצם היותן של תגובות חיוביות מהסביבה. ההכרה בכך שעשית משהו טוב, התפעלות וחיזוק על מעשים ועוד. בהעדר ההכרה הזו, האמביציה לא מתפתחת. גם יכולת הוויסות העצמי נבנית מתגובות הסביבה. כאשר אנו מקבלים תגובות או פידבקים שליליים על דבר מה, אנו לומדים להתמודד עם כישלונות. אם הכישלונות הם במידה מאוזנת עם היתרונות, אנו מצליחים להתמודד איתם בצורה בונה, שלא הורסת ומפילה אותנו. בצורה כזו נבנית האסרטיביות. כאשר הילד מוקף כל חייו בתגובות שליליות וביקורת, הוא יימצא בחסך מתמיד, וינסה למלא אותו באמצעות קבלת אישורים מהסביבה, במקום לפתח את הביטחון העצמי שלו. נוסף על כך, הרצון של הילד לקבל תגובות חיוביות מהסביבה גורם לו להיות עסוק כל העת בלרצות את המבוגרים (הורים, מורים), הוא אינו מסוגל לפעול על פי צו מצפונו ורצונותיו, מחשש לקבל תגובה שלילית.

התפתחות האידיאליים והערכים, משמעו תחושת הערכה שילד משליך, בתחילה, על הורה או דמות שנותנת לו תחושת ביטחון, ובהמשך, תתגבש התחושה הזאת לערכים של טוב ורע, על פי מה שקיבל מהמבוגר. כאשר הילד במצוקה, ההורה מרגיע אותו ונותן לו ביטחון, מה שגורם לילד להעריץ את דמות ההורה. כאשר הילד גדל הוא לומד להרגיע עת התחושה הזו והביטחון שמשרה ההורה ייצור אצל הילד תחושת מסוגלות עצמית. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז וליקויי למידה, לעתים לא חשים את הביטחון הזה מההורים, משתי סיבות: האחת, קשה יותר להרגיע ולתת להם ביטחון כשהם במצוקה, ושניה, גם כשהם חווים הרגעה מההורה, הם אינם צורבים אותה במוח, בגלל קשיי זיכרון ושימור מידע.

ההרגעה שהורה מספק לילד מאפשרת לו גם להתמודד עם איבוד שליטה. בתחילה, ההורה מספק את וסת השליטה, אך עם הזמן הילד לומד לשלוט בדחפים שלו בעצמו ולהרגיע את עצמו. גם כאן, כאשר הילד לא חווה את ההרגעה מההורה, הוא אינו לומד להרגיע את עצמו, ולכן, בהיעדר וויסות עצמי הוא נוטה ליותר התקפי זעם בלתי נשלטים, התמכרויות ומעשים מסוכנים.

דבר נוסף שלומד הילד מההורה הוא המחויבות. התמדה בדבר מה נלמדת מההורים, הדורשים מילדיהם להתמיד על אף הקשיים. כאשר היחסים בין ההורה לילד אינם תקינים, הילד אינו לומד את מושג המחויבות ועל כן מתקשה גם בגיל מבוגר יותר להתמיד בדברים (לימודים, עבודה וכד').

בהיעדר הורה תומך ומגן, ילדים עם לקות למידה חברתית וילדים עם ADHD מגיבים בתגובות קשות שונות. ביניהן: התפרצויות כעס וזעם; חוסר אונים; קשיים בהתמודדות וקבלת ביקורת מהסביבה; קושי בשימת גבולות; קושי בהתמדה; מרדנות; התרסה; דיכאון ייאוש והסתגרות ועוד. התנהגות זו מובילה למעגל כישלון עם ההורים, המורים ובני גילם שרק מחריף עם הזמן.

מאפייני הלקות החברתית

המאפיינים הבאים מאפיינים את רוב הילדים, אך ניתן יהיה למצוא אותם בעוצמות שונות ולא אצל כל הילדים נמצא את כל המאפיינים:

1. קושי בקליטת ההתנהגויות החברתיות הנאותות. לא לומדים מצפייה כיצד נכון להתנהג בסיטואציות חברתיות שונות ולכן עושים הרבה טעויות.

2. מזג סוער. מתקשים בוויסות התחושות, סף גירוי נמוך, תגובות קיצוניות, תהליכי הסתגלות קשים לסביבה ולגירויים.

3. מזג אטי. בניגוד למזג סוער, אצל חלק מהילדים נבחין בסף קליטה נמוך, תגובות איטיות, קושי בהסתגלות לסביבה ולגירויים והימנעות ממצבים מעוררי חושים.

4. רגישות חושית ומוטורית. נמנעים ממגע ונרתעים מסביבה צפופה, או לחלופין, לא מודעים לעוצמת המגע שלהם באחר, נוגעים יותר מידי עד להצקות, נמנעים מאינטראקציות חברתיות גופניות, התארגנות איטית ומסורבלת, סביבה מרושלת.

5. קשיים בזיכרון העבודה ובניהול העצמי. שכחנות, אי למידה מטעויות, הסקת מסקנות מוטעית, מוביל לרגשות אשמה, לעתים אגרסיביות או הסתגרות.

6. רגישות ודימוי עצמי נמוך. פגיעים ורגישים יותר לחברה, נעלבים בקלות ונוטים להסתגר או להתפרץ באלימות.

7. קושי בהתפתחות השפתית. ליקויי דיבור, קושי בהבנה שמיעתית, אבחנה בצלילים, קושי בארגון משפט, קושי בשליפת מלל, ביטוי תחושות בצורה פיזית במקום מילולית.

8. קשיי תפיסה של הבעות פנים ושפת גוף. מתקשים להבחין בין הבעות פנים חיוביות ושליליות וטון דיבור, שפת גוף וג'סטות מקובלות ועל כן מפרשים לא נכון את תגובות הסביבה.

9. קשיי התמצאות במרחב. כולל איבוד הכיוון, התנגשות באובייקטים, תנועה מסורבלת.

10. קושי בהבנת צרכי האחר ותקשורת אתו.

11. קשיי ריכוז, סבלנות וגמישות. מתקשים להתמקד נוכח גירויים שונים, להישאר בפעילות אחת זמן רב, להתמודד עם תסכול והמתנה, להתגמש נוכח רצון הזולת.

אם כן, כיצד יכול המבוגר להקל על הילד בעל הלקות? – בדרך של הוראה מתקנת חברתית

הוראה מתקנת חברתית היא הדרך המתאימה לעזור ילדים שמתקשים בחברה. תפקיד המבוגר (מורה, גננת, הורה) הוא לשמור על מרחק סביר מהילד (לא להיצמד אליו כל היום) ולהקנות לו את התמיכה לה הוא זקוק בעת התמודדות עם מצבי היום יום. עצם הנוכחות שלו משרה על הילד אווירה רגועה ונינוחה יותר, אך תפקידו העיקרי הוא לתת לילד את מה שחסר לו – תיקון טעויות שהוא עושה מתוך אימפולסיביות בזמן אמת; עזרה בהתמדה ומיקוד; יכולת לבטא את עצמו אל מול ילדים אחרים; תמיכה.

המבוגר גם נמצא שם כדי לעזור לילד להתמודד טוב יותר עם המעברים ממצב למצב ולעשות לו הכנה לעתיד לבוא. הוא מסייע לילד לבחור ולהחליט בטרם מעשה ע"י הסברה של תרחישים אפשריים תוך כדי התרחשות האירועים ולא בדיעבד. הימצאותו של המבוגר בסביבה עוזרת לילד לבחור במיקוד החברתי החשוב, על פני גירויים אחרים שאליהם עשוי לפנות וכן עוזרת לילד ללמוד כיצד לבטא את עצמו באופן מילולי. כאשר הילד מגיב לסיטואציה חברתית (בין אם לבד או עם חברים), המבוגר יכול להציע לו כיצד לבטא את עצמו. הדרך לעשות זאת אינה הכנסת מילים לפיו של הילד, כי אם שימוש בשפה נכונה ואוצר מילים רחב בהקשר לסיטואציה, ממנו ילמד הילד כיצד להגיב והצעות לדרכי התמודדות אפקטיביות. לדוגמא: אם הילד כועס על משהו שעושה ילד אחר, המבוגר יכול להגיד "אני מבין שאתה כועס, אבל אינך יכול להרביץ. תוכל להסביר מדוע אתה כועס, תוכל ללכת לצד ולהוציא את העצבים על משהו אחר, לצעוק בחדר שלך ועוד…"

כלי משמעותי שעל המבוגר להפעיל הוא ניתוח מקרים. כל אירוע חברתי שהילד מעורב בו, יש לנתחו על פי המדדים הבאים: מה קרה? מה היו התגובות הנכונות של הילד, מה היו התגובות השגויות, איך היה נכון לפעול ולבסוף לקשור את ההתנהגות הנכונה (זו שהופעלה והרצויה) להתנהגות כללית. למשל, המורה אמרה לילדים להזיז שולחנות, הילד הזיז ולא היה לו מקום לשבת. הוא שאל את אחת הבנות מה לעשות, היא ענתה לו שישב על השולחן. הוא ישב על השולחן והמורה הענישה אותו. בנתיחת האירוע: בוחנים מה קרה, מה שעשה נכון הוא שאל את הבנות, הטעות הייתה שישב על השולחן, מה יכול היה לעשות אחרת, לפנות למורה לבקש עזרה. ההתנהגות הכללית: בכיתה אסור לשבת על השולחנות, וכשאתה נקלע לבעיה בכיתה עליך לפנות למורה לקבל עזרה.

וחשוב מכל – תפקידו של המבוגר הוא לתת לילד חיזוקים חיוביים, פידבקים שיעלו לו את תחושת הערך העצמי והמסוגלות העצמית, במיוחד בהיעדר הורה שיתמוך ויחזק.

הוראה מתקנת חברתית עלולה "לגזול" הרבה זמן מהמבוגר ולעתים אין המבוגר רוצה או יכול להקדיש לכך את זמנו, אך מחקרים וניסיונם של הורים ומורים מוכיח כי כאשר הילד אינו מקבל את הליווי של המבוגר, הוא יוצר סיטואציות רבות כדי למשוך אליו את היחס, בדר"כ לא בדרכים חיוביות. הוא עלול להסתבך יותר בצרות, להרביץ ולריב עם חבריו על מנת למשוך את תשומת לב המבוגר שיבוא לעזרתו. הזמן אותו יקדיש המבוגר בתגובה על מעשי הילד לא ירד מהזמן אותו יקדיש לילד בהוראה מתקנת חברתית, ואולי אפילו יעלה עליו. התוצאה של "כיבוי השרפות" תהיה פחות אפקטיבית ופרודוקטיבית מזו שתיתן ההוראה המתקנת, ועל פי רוב הילדים שמקבלים את ליווי המבוגר ילמדו מהר יותר להתמודד עם החברה באופן עצמאי.