להיות הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז

 מאת: ד"ר זיוה שגיא

 ADHD, הפרעות קשב וריכוז, ילדים עם הפרעות קשב, טיפול בהפרעות קשב, ילד היפראקטיבי, התמודדות הורים עם ילדים היפראקטיביים"לפעמים אני מרגישה שאני שונאת את הילד שלי"

לחבריי יש ילד בן 6 בעל הפרעות קשב וריכוז. באחד הימים נסעתי לבקרם למשך כמה שעות. מבחינתם של חבריי, ביקורי היה הרה אסון.
זה התחיל כאשר ניב, הילד, ביקש מאביו שיצא איתו עכשיו לטייל. רונן ניסה להסביר לניב, שכשנסיים לשתות את הקפה, נצא כולנו לטייל בפארק, פעילות שניב אוהב מאד. כשניב לא קיבל את רצונו מיד באותו רגע, הוא התחיל להשתולל. זרק חפצים לכל עבר במיוחד על רונן, אביו. הוא יצא למרפסת, נעל את עצמו מבחוץ וזרק את המפתח מאחורי ארון כבד שנמצא במרפסת. כשניב הבין שהוא כלוא, הוא התחיל לצווח בבהלה וקשה היה להרגיע אותו על מנת להנחות אותו כיצד להשיג את המפתח.

האירוע הזה נמשך למעלה משעה. האם תוכלו לדמיין את מצב הלחץ שבו היו כל הנוכחים, כולל אני, עד שהצלחנו לחלץ את ניב?

לאחר שנרגענו כולנו, במיוחד ניב שהיה מאד מפוחד, יצאנו לפארק לשחרר מעט מעודפי האנרגיות של ניב. בעת הטיול, רונית, חברתי, לא הצליחה להחליף עימי ולו מילה אחת. במשך כל הזמן היא הייתה עסוקה בלרוץ אחרי ניב ולהזהיר אותו: "ניב, לא לקפוץ מהברזייה, אתה עלול להיפגע! ניב, לא לרוץ לכיוון הכביש! ניב, הישאר קרוב אלי! ניב, אל תדקור את הכלב עם המקל! ניב, ……" ניב לא ציית לאף אחת מהוראותיה. כך מצאנו את עצמנו רודפים אחרי ניב, ורונית צועקת, מבקרת, נותנת הוראות וכועסת על אי ביצוען.
כשחזרנו הביתה, הסתכלה עלי רונית בעיניים דומעות ואמרה: "לפעמים אני מרגישה שאני שונאת את הילד שלי. אני כל כך פוחדת מהרגש הזה".

בביקור הקצר אצל חבריי, ניב, ילד בעל הפרעות קשב וריכוז, פעל על פי מאפייני ההפרעה:
אימפולסיביות: חוסר יכולת לדחות סיפוקים – הרצון לספק את הצרכים שלו, עכשיו, ברגע זה; חשיבה מהירה לא שקולה; תגובות מונעות על ידי הרגש ולא על ידי המחשבה; התפרצויות כעס; מרדנות; ועקשנות.
היפראקטיביות: התוקפנות של ניב כלפי אנשים ובעלי חיים; התרוצצות חסרת מנוח, היתקלות בחפצים; חוסר מודעות לסכנה וסיכון עצמי.

הורים רבים נוטים לקחת אחריות על התנהגות ילדם ולחוש אשמה. פעמים רבות עולה השאלה "איפה טעינו?". הם מרגישים תחושת כישלון, הם מבולבלים ואינם יודעים כיצד לנהוג. הם מביעים תסכול עקב חוסר יכולתם לשלוט ולנווט את התנהגותם של ילדיהם. תחושות התסכול  וחוסר האונים גוררים תגובה חריפה של ההורים, המתבטאת בהתפרצויות כעס, תוקפנות, ביקורת מילולית חריפה כלפי הילד מעליבה ולעיתים משפילה, לעיתים ענישה עד כדי ענישה גופנית חמורה. ההורים מצויים במצב טוטאלי של אבדן שליטה ואין אונים. בכל דרך שהם פועלים הם אינם משיגים תוצאה רצויה וכך גדל התסכול ומביא למעגל חוזר חלילה – מעגל של איבה וכישלון.

הילד, מצידו, לא מצליח להתנהג כפי שמצפים ממנו. הוא מתנהג כפי שמכתיב לו אופיו. וכמעט כל מה שהוא עושה גורר אחריו ביקורת קשה ואף ענישה. אצל הילד מתחילה להתפתח תחושה גוברת והולכת שהוא מאכזב, שהוא איננו עומד בציפיות, שהוא פחות אהוב מאחרים, ושהוא איננו יודע מה לעשות על מנת לצאת מהמעגל הזה. כשהוא מנסה לבדוק עם עצמו מה לא בסדר איתו, מאד קשה לו להבין, וכל ניסיון שלו לספק את רצונותיו של הוריו, נכשלים. כך הוא חש שוב ושוב תחושות כישלון, אשמה, תסכול, אכזבה עצמית, לא נאהב, ילד רע, חסר ערך…….. בטחונו העצמי מתערער והוא לא מפסיק לשאול את עצמו: "למה אני כזה? ו"למה דווקא אני".
מעגל הכישלון הזה בין הורים לילדם בעל הפרעות הקשב והריכוז מאמלל את כולם.

אימון פרטני/זוגי להורים או סדנאות להורים נותנים להם כלים לחיות עם ילדם בעל הפרעות הקשב והריכוז. מאפשר להורים לשנות את נקודת מבטם על עצמם כהורים ולקבל את עצמם. מעניק להורים כלים אחרים להתייחסות אל הילד בעל ההפרעה. באמצעות תהליך כזה, כל מערכת היחסים במשפחה משתנה, וכפועל יוצא, גם הילד עצמו.